קיבוץ מעל לחוק. החוק לא חל עליו במעשים קטנים, כך מתגבר היצר והמעשים הופכים גדולים ונועזים. - מצורפת כתבה מגלובס
קרקעות ארסוף המשתרעות מגבול הרצליה ועד קיבוץ שפיים ניקנו בשנות ה-30 על-ידי יהודי גרמניה, ובהם משפחות מני, רוקח וברנסבורג (להבי) שביקשו לרכוש קרקעות בארץ ישראל. ב-1935 עלה קיבוץ שפיים על הקרקע ופלש לחלק מהקרקעות. עם קום המדינה פנו בעלי הקרקע לבית המשפט, שהוציא ב-1951 צו פינוי נגד הקיבוץ.
הקיבוצניקים, שלא רצו לוותר על קרקע חקלאית טובה, הציעו למשפחות לשטחיהן פלשו, קרקע חלופית ליד הים, שאין לה שום ערך חקלאי. במשך שנים נאלצו התושבים להביא מים בג'ריקנים מתל-אביב, את הבתים האירו באמצעות גנרטור, הילדים נאלצו לנסוע לגן בנוף-ים, שכן קיבוץ שפיים סרב לקבלם.
רק ב-1989, הגיעו בעלי הקרקעות והקיבוץ להסכמה, שאפשרה להפקיד תוכנית בניין עיר חדשה, שקיבלה תוקף ב-1990. על-פי התוכנית הורחקו הבתים ב-10 מטרים מקו המצוק, כדי למנוע מפולת. שטח המגרשים הוקטן משני דונמים ל-1.4 דונם. כל משפחה התבקשה לשלם 100 אלף שקל, ששימשו לבניית כבישים, מדרכות ותשתיות למים ולטלפון. הבג"ץ חייב את המועצה לתת לתושבים כתובת וסמל יישוב. המחירים במקום קפצו באחת.
גורלם של יתר 800 בעלי המגרשים הפרטיים שבין שפיים להרצליה, אליהם לא פלש הקיבוץ, לא שפר עליהם. המגרשים הוגדרו כגן לאומי וערכם ירד כמעט לאפס.
